מי ששולט בכל: הרוח האחת. - פרשנות קוסמולוגית לדמות אוניברסלית. כל הסמלים, מהמחשבה העתיקה ועד לשדה התודעה של העידן הקוונטי. #995446

כל תקופה חיפשה מילים כדי לתאר את מה שנעלם מהעין המיידית, את מה שמניע את החיים מבפנים ומארגן את המציאות מבחוץ. אחת המילים הללו, מהעתיקות והמתמשכות ביותר, היא "רוח". עם זאת, באופן פרדוקסלי, ככל שמשתמשים בה יותר, כך מבינים אותה פחות. זהו מונח עמוס בהיסטוריה, בדימויים ובמטפורות; מושג שנמצא בסיכון מתמיד להתנדנד בין עודף משמעות לעמימות מוחלטת.
ספר זה מתמודד עם הסוגיה מנקודת מבט רדיקלית: האם קיימת תפיסה של "רוח" שהיא מתקבלת על הדעת, קפדנית וניתנת להגנה פילוסופית בעולם העכשווי? כדי לענות על כך, הטקסט מתקדם במספר שלבים, המשקפים את הממדים שמושג זה עבר לאורך הדורות.
המסע מתחיל בניתוח מגבלות השפה עצמה: כיצד לדבר על הרוח כאשר הקטגוריות שלנו נובעות מהחוויה החומרית? לאחר מכן הוא מתקדם דרך המסורות הדתיות והפילוסופיות הגדולות, ומזהה קווי דמיון עמוקים והבדלים מכריעים. הוא מתמודד עם הדרך האחרת, זו של החוויה הפנימית, ומראה כי האינטואיציות של אחדות ופתיחות אינן בהכרח דתיות, אלא ניתנות לתיאור פנומנולוגי.
החלק השני בוחן את תפקידם של השלילה, הגבולות והשתיקה: ההכרה במה שלא ניתן לומר על הרוח מאפשרת שלא לבגוד בה באמצעות פישוט יתר. בשלב זה, הדיון נפתח אל עבר המדע: הפיזיקה, תורת המידע, מדעי המוח ומחקרי התודעה הופכים לכלי עבודה, ולא לדוגמות, כדי לדמיין מודל שבו הרוח אינה ישות על-טבעית אלא עיקרון מבני.
ההשערה הסופית היא שהתודעה האישית יכולה להיתפס כמודולציה מקומית של שדה רחב יותר: שדה תודעה או שדה מידע עמוק ( ). זו אינה אמת שהתגלתה, ואף לא תיאוריה מדעית שלמה. זוהי אפשרות פילוסופית העולה מהמפגש בין חוויה, תבונה ומדע.
ספר זה מזמין אפוא לתרגיל כפול: לפרק את מה שחשבנו שאנו יודעים על הרוח ולנסות, בדייקנות רבה יותר, לבנות אותה מחדש.